הדפסהמייל

טֶבַח החתולים הגדול

מחיר: ₪84.60
שאל שאלה על אודות הספר

גב הספר

ב 1730, כאשר ערכו השוליות בבית הדפוס הפריסאי ברח' סַן סֶוֶורֶן משפט מבוים לחתולי הרחוב המקומיים, עם שומרים, כומר מוודֶה ותליין, שבסיומו העניק להם הכומר את החסד האחרון, משיחה בשמן הקודש – ואז תלו את כל החתולים שעלה בידם ללכוד (ובפרט את "האֲפוֹרָה", חביבתה של בעלת הבית) – מדוע נפלטו מפיהם פרצי צחוק פרוע? ולמה נחשב הדבר בעיניהם לאירוע כה משעשע, עד ששִחזרו אותו בפנטומימה גרוטסקית עשרים פעם ויותר?

בנוסח הכפרי בן המאה השמונה עשרה של "כיפה אדומה" – אחד מסיפורי אמא אווזה האותנטיים, שקדמו לאלה שבאגדות האחים גרים – מדוע טורף הזאב את הילדה בסוף הסיפור?

על מה חשב האלמוני בן העיר מונפלייה כאשר הקפיד לרשום את כל ההתרחשויות שאירעו בעירו, תוך ציון מפורש של מעמדם של המשתתפים באירועים השונים – מצעד ססגוני של בעלי השררה, למן העליונים שבהם ועד לאחרוני בעלי  התארים?

אלה הן כמה מן השאלות הפרובוקטיביות שעליהן משיב חוקר התרבות וההיסטוריון הדגול רוברט דרנטון בספרו זה, טבח החתולים הגדול ואפיזודות אחרות בתולדות התרבות הצרפתית – תמונה קליידוסקופית של התרבות האירופית בתקופת הנאורות שקדמה למהפכה הצרפתית.

ספר זה בוחן את אורחות  החשיבה בצרפת של המאה השמונה עשרה. הוא מנסה להראות לא רק מה חשבו בני האדם באותה עת אלא גם כיצד חשבו – כיצד פירשו את העולם, העניקו לו משמעות ויצקו בו רגש. הוא מתחקה בזה אחר זה אחר עולמותיהם הפנימיים של הכפריים, הפועלים העירוניים ובני המעמד הבורגני. הוא בודק את השקפת עולמם של נציגי השלטון בכל הקשור להיררכיה של האצולה והקהילייה הספרותית בצרפת באותה עת. בהמשך נסב דיונו על הפילוסופים והרומנטיקונים הנודעים, ובראשם ז'אן ז'אק רוסו, על המו"לים ואנשי תעשיית הדפוס – הוא אינו פוסח על שום היבט בחיי הרוח של תקופה זו. באמצעות הדיונים שבששת פרקיו אנו מתוודעים לפער האדיר בתנאי המחיה של המעמדות השונים ולקשר בין פער זה לבין ההתמרדויות הנסתרות והגלויות במשטר הישן בצרפת שקדמו למהפכת 1789.

ניתוחיו של דרנטון בפרק הפותח את ספרו זה – "כפריים מספרים סיפורים: המשמעות של סיפורי 'אמא אווזה'" – הפכו אותו זה כבר לדיון קלאסי בסוגיה המורכבת של חקר ההיסטוריה ובמיון המעשיות והאגדות לפי דפוסים מקובלים.

פרופ' רוברט דרנטון, שנולד בניו יורק (1939), למד היסטוריה באוניברסיטת הרווארד, ואת עבודת הדוקטורט כתב באוניברסיטת אוקספורד; מאוחר יותר הצטרף לאוניברסיטת פרינסטון. בקריירה האקדמית הענפה שלו גילה דרנטון עניין מיוחד בספר האלקטרוני והיה מיוזמי "פרויקט גוטנברג", כיהן כנשיא "האגודה ההיסטורית האמריקנית" – וב  2007 היה לפרופסור אמריטוס והתמנה למנהל הספרייה של אוניברסיטת הרווארד, תפקיד שממנו פרש ב  2015.

בין שאר אותות הכבוד וההוקרה שקיבל ברחבי תבל העניק לו נשיא ארצות הברית ברק אובמה ב  2012 מדליה מיוחדת על תרומתו להנגשת הידע המדעי לכול.

לספר נוספה אחרית דבר רחבה מאת עוזי אלידע מאוניברסיטת חיפה.

דאנאקוד 249-503-76

מסת"ב 978-965-540-585-9

מאי 2016

 

תוכן העניינים

רשימת התמונות

שלמי תודה

מבוא למהדורה המתוקנת של 'טבח החתולים הגדול'

פתח דבר

1.   כפריים מספרים סיפורים: המשמעות של סיפורי אמא אווזה

2.   מרידת פועלים: טבח החתולים הגדול ברחוב סַן סֶוֶורֶן

3.   בורגני מכניס סדר בעולמו: העיר כטקסט

4.   מפקח משטרה ממיין את תיקיו: האנטומיה של קהיליית הספרות

5.   פילוסופים גוזמים את עץ הדעת: האסטרטגיה האפיסטמולוגית של האנציקלופדיה הגדולה

6.    קוראים מגיבים לרוּסוֹ: בדוּתת הרגישוּת הרומנטית

סיכום

הערות

טבח החתולים הגדול וההיסטוריה התרבותית-פרשנית
מאת עוזי אלידע

מפתח

מתוך הספר

מבוא למהדורה המתוקנת של 'טבח החתולים הגדול'

המהדורה החדשה של ספרי מאפשרת לי לפנות לקוראים חדשים, ואני שמח לנצל הזדמנות זו. פרסום ספר דומה להשלכת אבן לבאר עמוקה: אתה מחכה ומחכה, מצפה לשמוע קול שכשוך, אך לעתים אינך שומע דבר. מכל הספרים שכתבתי יצר טבח החתולים הגדול את קול השכשוך הרם ביותר – אולי, כפי שאמרו אחדים, בשל כותרתו המושכת את הלב. נראה שכאשר משכה הכותרת את תשומת לבם, הסתקרנו הקוראים. מדוע, הם שאלו, יעסוק היסטוריון רציני באירוע כה מוזר כטקס פולחני של טבח חתולים בשכונה נידחת של פריס במאה השמונה עשרה? אני מקווה ששאלה זו תמשוך את לב הקוראים אל הטקסט, וחשוב מזה – אל היסטוריה מסוג חדש.

בשנות השישים, כאשר נדמה היה שכל דבר חדש מתחיל בגדה השמאלית בפריס, הוכרזה היסטוריה זו כֿ"l'histoire des mentalités", או כחקר עולם החשיבה של בני אדם מן השורה. לפני כן התמקדו ההיסטוריונים בחייה האינטלקטואליים של האֶליטָה, אך לא יכלו להכחיש שגם לאיכרים ולפועלים היו רעיונות משלהם. אילו אפשר היה למצוא דרך כלשהי לחדור לתוך השקפת עולמם של ההמונים ולחקור את ערכיהם ועמדותיהם של אנשים בשכבות הנמוכות ביותר של החברה, היה נפתח ממד חדש בהיסטוריה. אלא שנדמה שאין דרך להתגבר על הבעיות שמעורר מחקר מסוג זה. רוב האירופים שחיו לפני המאה התשע עשרה היו אנאלפביתים. כיצד יכול היסטוריון למצוא עקבות לפעילותם החשיבתית של אנשים שלא השאירו אחריהם שום תיעוד בכתב?

הניסיונות הראשונים למצוא פתרון לבעיה זו הניבו כמה מסקנות, אך מעט טיעונים מדוקדקים. ההיסטוריונים חקרו קונטרסים של סיפורי מעשיות שאותם היו מקריאים בקול באוזני האיכרים. הם ערכו סיכומים סטטיסטיים של צוואות, שמהן אנו למֵדים כיצד ראו העניים בעיני רוחם את החיים שלאחר המוות. הם חקרו נושאים אקזוטיים כגון כישוף, מאגיה, מעשי שוד ורפואה עממית. אך הם לא התקדמו באורח שיטתי בתחוםֿמחקר זה עד שהחלו לשאול מושגים ושיטות מדיסציפלינה סמוכה, היא האנתרופולוגיה.

מאז תחילת המאה העשרים התמקדו האנתרופולוגים בהשקפות העולם ובמערכות הערכים של אנשים שאינם יודעים קרוא וכתוב וראו בהן את הנושא המרכזי של מחקריהם. יש לציין לזכותם שהם התפצלו למחנות יריבים בלהט שאינו נופל מזה של ההיסטוריונים, ולפיכך אי אפשר היה לכלול את מושגיהם בסיטונות בחקר ההיסטוריה. אך עד שנות התשעים הספיקו ההיסטוריונים לעשות שימוש כה יעיל באנתרופולוגיה כה מגוונת, עד שאפילו הצרפתים נטשו את מושג "ההיסטוריה של אורחותֿהחשיבה", שהיה לסימן ההיכר שלהם, והחלו לעסוק ב"היסטוריה אנתרופולוגית".

טבח החתולים הגדול, שראה אור לראשונה בֿ1984, הוא ניסיון מוקדם לכתוב היסטוריה בגישה זו. ייעדתי אותו לקהל הקוראים הכללי וגם לחוקרים, ולכן לא כללתי בו הרבה מן השיח התיאורטי. ביקשתי להראות כיצד מסוגלת ההיסטוריה האנתרופולוגית לפעול הלכה למעשה באמצעות כתיבתה של היסטוריה כזאת, במקום כתיבת מסה על האופן שבו יש לכתוב אותה. כמו כן סיגלתי לי אסטרטגיה מסוימת של אופן הצגת דברַי. פתחתי במאגר המקיף של סיפורי העם שהתקיימו בכל מקום והגיעו לכל אדם, גם בקרב האליטה וגם בקרב האיכרים, בדיאלקטים המרובים שפרחו בצרפת של המאה השמונה עשרה. חשבתי שבאמצעות חקר והשוואה שיטתיים של הגרסאות שתועדו בידי חוקרי פולקלור במאה התשע עשרה אפשר יהיה לאפיין מסורת שבעל פה שביטאה התכוונות מסוימת אל העולם – לא את "רוח הלאום", כפי שטענו אחדים ממבקרַי, אלא דפוס של תרבות שהתקיים בקנה מידה כללֿארצי, חרף שינויי הנוסח המקומיים. לאחר שכוננתי דפוס זה כרקע כללי, המשכתי להביא בפרקים הבאים סדרה של ניתוחי מקרים ספציפיים בקבוצות חברתיות שונות, עד שהגעתי בסופו של דבר אל האליטה האינטלקטואלית של סופרים וקוראים. תוך שהתקדמתי בדרך זו ניסיתי לכתוב היסטוריה תרבותית "מלמטה למעלה", בדיוק כשם שההיסטוריונים הקודמים התייחסו להיסטוריה החברתית והכלכלית – כלומר פתחתי בעולמם של איכרים ובעליֿמלאכה ופילסתי את דרכי כלפי מעלה לעולם הנאוֹרוּת (des Lumières). אבל לא ניסיתי לשלב הכול לתוך תיאור אחד ויחיד, העשוי מִקשה אחת, של התרבות הצרפתית במאה השמונה עשרה, משום שאינני מאמין בקיומו של דבר מעֵין זה. בדומה לסופרים מודרניים או פוסטֿמודרניים רבים לא חששתי להציג את עבודתי בדרך מקוטעת, לאֿהוליסטית. אך הקפדתי להיות דקדקן – לפרושׂ את הראיות בדרך המבַססת פרשנות משכנעת.

אני מדגיש את המילה פרשנות, שכן אני תופס את ההיסטוריה, כמו את כל מדעי הרוח, כפרשנית מעצם טבעה. היא מַקנה מובן לדרך שבה הקנו בני אדם אחרים מובן למצב האנושי. חקר אפיזודה תרבותית כמו טבח החתולים הגדול דומה לצפייה במחזה המועלה בתיאטרון: אתה מפענח את פעולות השחקנים על מנת להבין את התבטאויותיהם. אינך מגיע למסקנה שאפשר להשוותה לשורה התחתונה של דיווח בנקאי או לפסק דינו של שופט, מפני שהיסטוריה פרשנית היא בהכרח פתוחה ובלתי מוגבלת, נרחבת דיה לתת מקום לניואנסים רבים. אבל חוסר המוגבלוּת הזה אינו אומר ש"הכול הולך", או שהפרשנות אינה יכולה להיות מוטעית. מתן פירוש ל"המלט" כקומדיית סלפסטיק כמוהו כהבנה מוטעית, אף על פי שפרשנויות אחרות יכולות להיות תקֵפות ושונות גם יחד – אלה, למשל, הרואות את "המלט" כמחזה הנסב על כוחות פסיכולוגיים, בניגוד לאלה הרואות אותו כדרמה הנסבה על העוצמה בַּמדינה כגוף פוליטי.

שאלתי רעיונות אלה מקליפורד גירץ, האנתרופולוג המעוּלה שיחד אתו לימדתי סמינר בנושא היסטוריה ואנתרופולוגיה במשך עשרים שנה. אך הם תואמים גם את השקפותיהם של ויקטור טרנר (Turner), מרי דאגלס (Douglas), א"א אוונסֿפריצ'רד (Evans-Pritchard) וחוקרים צעירים יותר, כמו קִית' בַּסוֹ
(Basso) וג'יימס קליפורד (Clifford). חרף המחלוקות ביניהם, אנתרופולוגים אלה מדגישים כולם את אופיים הרבֿקולי של הסמלים, והם מבינים טקסי פולחן כדפוסי התנהגות מורכבים המבטאים משמעויות רבות.

אני מדגיש את המורכבוּת ואת ריבויֿהמשמעויות הטבועים במבע הסמלי, מפני שכמה ממבקרַי התעלמו מעניין יסודי זה. רוֹזֶ'ה שַׁרטייה (Chartier), למשל, טוען שהסמלים מקשרים בין מסמן לבין מסומן באורח ליניארי ובלתי משתמע לשתי פנים, כמו בדוגמה שהביא ממילון בן המאה השמונהֿעשרה: "האריה הוא סמל לאומץ לב". אני מסכים שדמותו של אריה עשויה לבטא אומץ לב, אך עם זאת היא יכולה להביע בעת ובעונה אחת גם כוח, אכזריות, מלכותיוּת ותכונות אחרות, לרבות צירופים שונים שלהן. האנתרופולוגים הוכיחו שוב ושוב שגם אנשים מן השורה מתַמרנים את הסמלים בדרך זו. לכן אין שום דבר חריג ברעיון שהחתולים סימלו גם כישוף, גם מיניות וגם חיי משפחה – או בכך שלטקס רציחתם היתה בעת ובעונה אחת משמעות של העמדהֿלמשפט, אונס קבוצתי, מרד של הפועלים במעבידם, ותיאטרון רחוב בעל צביון של קרנבל, שעליו חזרו הפועלים מאוחר יותר בצורת פנטומימה. לא כל האנשים שביימו את טבח החתולים הבינו אותו באותה דרך. היה לו טווח נרחב של משמעויות, הניתנות לפירוש ולצירוף בכמה אופנים. צמצומן למסקנה אחת, כמו בסיומו של סיפור בלשי, המעוניין רק לדעת מי הרוצח, פירושו להבין שלא כהלכה את הדרך שבה בני אדם יוצרים משמעות באופן כללי ואת הדרך שבה יכלו פועלים להלעיג על מעבידיהם במאה השמונה עשרה.

 

תרגום

מאנגלית: עודד פלד

ביקורות של חברי מועדון הקוראים:

על ספר זה לא נכתבה עדיין חוות דעת
יש להתחבר על מנת לחוות דעה על הספר
עודכנו לאחרונה: רביעי, 29 מרץ 2017 09:08

הרשמה לקבלת עדכונים

חיפוש באתר

חיפוש מתקדם