הדפסהמייל

הבט הביתה, מלאך

מחיר: ₪95.20
שאל שאלה על אודות הספר

גב הספר

הבט הביתה, מלאך, הראשון בסדרת הרומנים האוטוביוגרפיים של תומאס וולף, חולל סנסציה מיד עם צאתו לאור ב־1929. זהו אחד מסיפורי החניכה הסוחפים בתולדות הספרות האמריקנית; אנו מתוודעים בו ליוג'ין גאנט, בן דמותו של המחבר, מלידתו בעיירה אלטמונט (השם שבו כינה וולף את עיירת הולדתו, אשוויל שבצפון קרוליינה) ועד צאתו לאוניברסיטת הרווארד בגיל תשע עשרה – החל משביבי הרשמים המתדפקים על תודעתו המְנֵצׇה של תינוק בעריסתו, ועד יקיצתו הסחרחרה של הנער לעולם שתאווה גסה ועדנה שוברת־לב משמשות בו בעירבוביה. שוב ושוב מבקש גיבור הרומן להבקיע את ההרים הסוגרים על העיירה ולצאת לחופשי, ופעם אחר פעם הוא נמשך בחבלי כֶּשֶף אל משפחתו למודת־האסונות, שיֵצר החיים הלא־מאולף של בניה מוסיף לעשות בה שמות. יוג'ין מתיש את עצמו בנדודים ואהבות, משיב את נפשו בַּיופי וחובש את פצעיו באגדות. הוא־עצמו נבצר מתודעתו כחידה; אבל בחיפושיו אחר הסוד הנצור בתוכו נעשה יוג'ין בלי משׂים למשורר של עיירות מתעוררות ותקוות לוהטות, פרידות חטופות ותחנות שוממות, מסילות ברזל ומזנוני דרכים ומדרונות מיוערים והבזקי שמים. בעודו סובב כה וכה כרוח הרפאים של עצמו מגלם יוג'ין בצעדיו המחישים את האדמה המשתרעת תחתיו, והרומן הופך לנגד עינינו לפרֶסקו עצום־ממדים, שצבעיה של אמריקה עוד מתייבשים עליו.

הוצאת כרמל ממשיכה במפעל של תרגום וולף: הבט הביתה, מלאך, בתרגומו המסעיר של עודד פלד, מצטרף לרומן לא תוכל לחזור הביתה, שראה אור ב־2015.

 


 

מסת"ב 978-965-540-637-5

דאנאקוד 249-50412

דצמבר 2016

מתוך הספר

גורל המזַמן את האנגלים אל ההולנדים הוא מוזר דיו; אבל גורל המוליך מאֶפּסוֹם אל תוך פנסילבניה, ומשם אל הגבעות המכתרות את אַלטַמונט לעבר קריאתו הגאה של התרנגול הכתוםֿאדמדם, וחיוך האבן הרפה של מלאך, יש בו קורטוב מאותו נס אפֵל של מקרה המחולל קסם חדש בעולם מאובק.

כל אחד ואחד מאתנו הוא הסך הכול שאותו לא מנה: הפחֵת אותנו שוב לכדי עירום וליל, ותראה בכְרֵתים לפני ארבעת אלפים שנה את ראשית האהבה שהסתיימה אתמול בטקסס.

זרע האבדון שלנו ילבלב במדבר, סם המרפא שלנו צומח ליד סלע הר, ואת חיינו רודפת פרוצה מג'ורג'יה, מפני שכייס לונדוני אחד לא עלה לגרדום. כל רגע הוא תולדה של ארבעים אלף שנה. כמו זבובים, היָמים מכניעיֿהדקוֹת מזמזמים במעופם הביתה אל המוות, וכל רגע הוא צוהר אל הזמן כולו.

זהו רגע:

אנגלי בשם גילבֶּרט גונט, שֵם ששינה מאוחר יותר לגאנט (כנראה ויתור לפונטיקה היֶנקית), שהגיע לבולטימור מבריסטול בֿ1837 בספינת מפרשים, הניח עד מהרה לרווחי מסבאה שרכש להתגלגל אל ביתֿהבליעה הגרגרני שלו. הוא נד מערבה לתוך פנסילבניה, מתפרנס תוך סיכון ובדוחק על ידי הצבת תרנגוליֿקרב בתחרויות נגד אלופי חצרותֿמשק, נמלט לעתים קרובות לאחר בילוי לילה בכלא כפרי בעוד אלופו נופל חלל בשדה המערכה, בלא צלצול מטבע בכיסו, ולעתים כשטביעת פרקיֿאצבעותיו הגדולים של איכר על פרצופו הפוחח. אבל הוא תמיד נמלט, וכשהתערב לבסוף בהולנדים בתקופת הקציר, ריגש אותו שֶפע אדמתם עד כדי כך שהטיל שם עוגן. תוך שנה נשא לאשה אלמנה חסונה צעירה, בעלת חווה מטופחת, שככל ההולנדים האחרים הוקסמה מרושם מסעותיו ומגדלוּת דיבורו, בייחוד כאשר שיחק את הַמלֶט בסגנונו של אֶדמוּנד קִין הגדול. כולם אמרו שהיה עליו להיות שחקן.

האנגלי הוליד ילדים – בת אחת וארבעה בנים – חי לו בנוחות ובחוסר דאגה, ונשא באורך רוח את נחתֿלשונה הקשה אך ההוגנת של אשתו. השנים עברו, עיניו הקורנות והבוהותֿמשהו כהו וקפלי עור התהוו תחתיהן; האנגלי התמיר גרר רגליים בשל פודגרה: בוקר אחד, כאשר באה אשתו להטרידו ולעוררו משנתו, מצאה אותו מת משבץ. הוא השאיר אחריו חמישה ילדים, משכנתא
וגם – בעיניו הכהות המוזרות שהיו פקוחות עכשיו, זוהרות ולטושות – דברֿמה שלא מת: כמיהה עזה וסתומה למסעות.

כך, בירושה זו, אנו מניחים לאנגלי הזה ויש לנו עניין מכאן ואילך ביורשו שלו שהשאיר אותה, בנו השני, נער ושמו אוליבר. כיצד עמד בצד הדרך ליד חוות אמו וראה את המורדים המאובקים צועדים בדרכם לגֶטיסבֶּרג, כיצד התקדרו עיניו הצוננות לשמע השם הגדול "וירג'יניה", וכיצד – בשנה שבה הסתיימה המלחמה והוא נער בן חמש עשרה – פסע ברחוב אחד בבולטימור, וראה בחנות קטנה מצבות שחם שעיעוֹת, טלאים וכרובים מגולפים, ומלאך מרפרף על רגליים שחופות צוננות בחיוך של טמטום אבני רפה – זה סיפור מעשה ארוך יותר. אבל אני יודע שעיניו הרדודות הצוננות התקדרו בשל אותה כמיהה עזה וסתומה ששכנה לפָנים בעיני האיש המת, ושהוליכה מרחוב פּנצֶ'רץ' אל מֵעֵבֶר לפילדלפיה. בשעה שהנער התבונן במלאך הגדול עם גבעול השושן המגולף, אחזה בו רִגשה צוננת בלֿתתואר. האצבעות הארוכות בכפות ידיו הגדולות נקפצו. הוא חש שיותר מכל דבר בעולם הוא רוצה לגלף באזמל ברוב עדנה. הוא ביקש להערות מקרבו דברֿמה אפֵל, בלֿיתואר, אל תוך אבן צוננת. הוא ביקש לגלף ראש של מלאך.

תרגום

עודד פלד

ביקורות של חברי מועדון הקוראים:

על ספר זה לא נכתבה עדיין חוות דעת
יש להתחבר על מנת לחוות דעה על הספר
עודכנו לאחרונה: ראשון, 30 אפריל 2017 06:56

הרשמה לקבלת עדכונים

חיפוש באתר

חיפוש מתקדם