הדפסהמייל

מלך הציפורים

מחיר: ₪63.20
שאל שאלה על אודות הספר

גב הספר

יצירתו של דרור דניאל התגלתה לראשונה כשזכה בתחרות הסיפור הקצר של עיתון 'הארץ' בשנת 2000. עם מותו בטרם עת בשנת 2003, איבדה הספרות העברית את אחד הקולות הייחודיים והמקוריים שצמחו בה בעשור האחרון.

ספר זה כולל את שתי הנובלות שהספיק לכתוב: עולם הרוחות של שמעון מאגוס, סיפורה של ילדוּת פצועה במשפחה הדוחסת את הגיהִנום שלה לדירת שיכון זעירה באחת משכונות ירושלים; ומלך הציפורים, פרידה רווּית געגועים ואשמה וחמלה, מאב אוהב ואלים, מייסר ומיוסר.

הסיפורת של דרור דניאל מתארת את המציאות החשוכה והמייאשת בעוצמה נוקבת, אך אינה נכנעת לעוּלהּ המעיק אלא נוסקת ממנה לגבהים פיוטיים והגותיים. בסגנון הקורא תיגר על הגבול בין שירה לפרוזה, מתוך שילוב של עברית עשירה ששורשיה נעוצים עמוק במקורות עם רוח של חסד ומחילה נוצרית, נולדה יצירה חדשנית, עזת ביטוי וטעונת רגש.

מלך הציפורים הוא ספר הפרוזה הראשון והאחרון של דרור דניאל.

"מופע ספרותי מרהיב, מרגש ועמוק." קציעה עלון, הארץ ספרים

"...הספר רווי הכישרון העוצמה והצער... זמן רב מאוד לא חשתי שקריאתי מובלת, מטולטלת ונשלטת בידי סופר ייחודי כל כך שמצליח בשתי הנובלות שלו לצרף גבוהים ונמוכים, זרים וקרובים, מוקדמים ומאוחרים, ילדות ובגרות, מקורות יהודיים ונוצריים, שירה ופרוזה, פזמון ושפת רחוב, פולקלור והגות." יאיר גרבוז, ידיעות אחרונות

 

עולם הרוחות של שמעון מאגוס

כלום מכיר אני איש זה, הסובב ופנסו בידו, בולש באזורים אפלים במוחי? מיהו, אוב של זמן או ארכיאולוג של תודעה? כמו בזרקורים שסורקים מסביב לביתֿכלא בעת לילה, תודעתי מוארת ועוטה חשיכה לסירוגין. בעל פחדים אני שמא יימלט מזיכרוני דבר, כאותו אדם הכונס עיתונים בלא סוף ואינו משליך את הראשונים, מחמת האשליה שמא יש בתוכם פיסת מידע שיכולה לגאול אותו, עד אשר צבירי העיתונים קוברים אותו בביתו.

כל המראות ברוחי הִנם רצוצים ומצויים באנדרלמוסיה, ואני מתייגע להכניס סדר כלשהו במחשבותי. זמני המאורעות נתערבבו לי, אין מוקדם ואין מאוחר. האם תעלה תמונה מאיחוי אותם רסיסי זיכרון, ואם תרצד בבואה כלשהי על פני מֵי נשייה אלה, איך אדע כי זיכרוני אינו אלא מהתל בי? ושמא איני אלא כאותו צייר רדוף רוחַֿמַדוּחים המתעקש לצייר דיוקן של אוויר?

נזכר אני בכד חרס עתיק שהיה שייך לחמי ונשבר לעשרות חלקים וחשבתי לשחזרו בדבק חרסים מעשה ארכיאולוג. את שבריו שמרתי תקופה ארוכה בשקית ניילון וכשעברתי דירה נואשתי והשלכתיה.

אני מנסה למצוא קשרים בתוך הכאוס הפרוש לפני, אבל הכאוס הוא כאוס לא מחמת עצמו, אלא מחמת תודעתי. להסיע את האבנים ביקשתי, את עפר השכחה להסיר מעל המאורעות, לסדר את הקורות במשך הזמן ואת הקרעים ביניהם לאחות. אחר באתי אל חדרי ואסגור את הדלת בעד האותיות ובעדי, פי שמתי על פיהן, עינַי על עיניהן וכפותַי על כפותיהן, עליהן אגהר עד אשר יֵחמו ותבער בקרבן אש אוכלת אותי והיו לאותיות פורחות בתוך החשמל.

מוכה תימהון רואה אני דמויות מעולם שחלף מתעטשות וקמות ממִשכבן.

כבר הזהירו רבותינו: "כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור..."[1]

ותמהו: "וכי למה לא יסתכל מה לפנים ומה שהיה?"

אמרו: "משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: בנו לי פלטירין גדולין על האשפה. הלכו ובנו לו. אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה."

גם ארמונו הנפלא של הבורא נוסד על גבי אשפה, ואני אביאכם בסוד צמיחת האשפה לפלטירין.



[1] מתוך המשנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה א'. הלכה האוסרת על האדם לעיין בסודות הבריאה, שכן יש בכך משום ביזוי כבודו של אלוהים. המשל שבהמשך, של רבי יוחנן ורבי אלעזר, מבאר זאת: מלך הבונה לו פלטירין (ארמון) על אשפה, אינו רוצה שתיזכר האשפה. (כל ההערות מאת העורכת אלא אם כן צוין אחרת).

ביקורות של חברי מועדון הקוראים:

על ספר זה לא נכתבה עדיין חוות דעת
יש להתחבר על מנת לחוות דעה על הספר
עודכנו לאחרונה: ראשון, 26 מרץ 2017 18:53

הרשמה לקבלת עדכונים

חיפוש באתר

חיפוש מתקדם