הדפסהמייל

ארץ האש

מחיר: ₪71.20
שאל שאלה על אודות הספר

גב הספר - מורחב

 מספרדית: שוש נבון

ארץ האש הוא קודם כל רומן בממדים אפיים. הספר עוקב אחר מסעותיה של משלחת אנגלית לארץ האש –  האזור הדרומי ביותר ביבשת אמריקה - על מנת לכבוש ו"לאלף" את ילידי המקום. במתח בין ציביליזצייה למסורת, בין קדמה לפרימיטיביות, שתי החברות – האנגלית והאבוריג'ינית -  מתחרות  זו בזו על המרחב ועל צדקת הדרך.  מי הוא כאן המפותח? מי הוא המתורבת? התשובה תלויה בהחלטת הקורא.

 ארץ האש מספר, בעצם, את סיפורו האמיתי של ג'מי באטון, נער ילידי תושב הפטגוניה, שמובא בשנת 1830 למלוכה האנגלית לצורך חינוכו היסודי מחדש, על פי כללי החברה הפרוטסטנטית. חזרתו של באטון אל הנחלה שלו, פותחת במאבק ערכי וחזיתי מול הכוחות הכובשים, ובפרט מול הפטרנליזם האנגלי שניסה לשנות את צורת חייהם ואת השקפת עולמם של הילידים. התוצאה היא ספר המחדש את רומן ההרפתקאות של פעם, בכך שמציב אותנו מול צורות כתיבה שונות בטקסט אחד, ובכך שהוא בנוי סביב קולות רבים, שאינם נושאים אמת אחת, אלא ששואלות שאלות מוסריות המטופלות בפיקחות, וששיאם במשפטי ראווה היסטוריים ובלתי נשכחים המתקיימים באיי מלווינס בחלוף העמודים המרגשים של הספר.

סיפורו האמיתי של ג'מי באטון, נער יאמני תושב וולאיה שבפטגוניה, קנייתו תמורת כמה כפתורים והבאתו בשנת 1830 לאנגליה על ידי קפטן פיצרוי, נכתב מחדש בידי ג'ון גֵבָרָה – תושב הפמפה הארגנטינית, בנם של חייל אנגלי וקריאולית קתולית – שחוזר ונזכר בקורותיו כנער סיפון באוניית ה"ביגל" המפורסמת, במכתב עבור קצין ימייה אנגלי.

המְספר חוזר כמה פעמים במהלך חייו לאזור הפראי של איי המלווינס, ארץ האש וכף הורן, עם גלי הים המפלצתיים והאקלים הקפוא שבהם, ופוגש שוב ושוב בבאטון. פגישתם האחרונה מתרחשת לאחר המשפט המוזר שהתרחש באיים, שבו הואשמו הילידים בטבח מיסיונרים נוצרים ושבו העיד באטון.

 סילביה איפָּרָגירֶה יצרה את דמותו של גֵבָרָה והציבה אותו בתוך קלחת האירועים ההיסטוריים, שמצוירים ומשוחזרים בכתיבה הפואטית והמיוחדת של הגיבור. היא סופרת חשובה ביותר בנוף הספרותי הארגנטיני. כתיבתה המיוחדת בספר זה זיכתה אותה בפרסים ובביקורות נלהבות, ויצירותיה תורגמו לשפות רבות.


פרק ראשון


[לוֹבּוֹס, 1865]

 היום, בתוך כל הלא כלום הזה, אירע מקרה בלתי רגיל. לעתים כה רחוקות יפר המישור את חדגוניותו האינסופית, וכאשר הנקודה המתנדנדת באופק גדלה והייתה לרוכב, וכשניתן להסיק שיעדו הוא הבתים העלובים האלה, קוצר הרוח כבר הורה לנו לחכות לו. אם אפשר לכנות קוצר רוח את המבט הדומם והעיקש הנעוץ באופק. נכון שהיה זה אירוע חריג, אבל את חשיבותו האמיתית, החשיבות ששעות אחדות אחרי כן הוא יקבל עבורי, לא יכולתי אפילו לדמיין כאשר ראיתי אותו מביתי, המרוחק פרסה אחת מהאחרים, מתקדם היישר אלינו. אני אומר אלינו כשאני מתכוון לקומץ השכנים הפזורים היוצרים את הכפר שאנחנו מכנים בשם לוֹבּוֹס. אחרי כמאה וחמישים מטרים ראיתיו משנה כיוון מערבה, יכולתי להבחין בצדודיתו ובצבע הערמוני של סוסו. הייתה זו שעת צהריים. כבר בחנות, כך אמרו לי, שאל עלי האיש. הגישו לו משהו לאכול ולשתות בזמן שהלכו לקרוא לי.

מכתב על שמי בדואר הדרום, שפעמים מעטות, שלא לומר אף פעם, סוטה מדרכו עד לכאן. נער השליחויות ששלחו אלי הוסיף, מבלי לרדת מהסוס, את מה שאמרו לו להגיד: שרק לידיי יימסר.

הסתכלתי על האיש לפני שנכנסתי. נראָה פטפטן. הוא הביא אתו ידיעות על המלחמה עם פרגוואי שנשמעו לי חציין אמיתיות וחציין מומצאות, סיפור שספגו הנוכחים בלי לומר מילה, אבל תוך כדי שהם ממלאים מדי פעם את כוסו בג'ין, כרמיזה להנאתם מהסיפור. אבל עד מהרה הבחינו בנוכחותי. האיש נעמד על רגליו וניגב את פיו בגב כף ידו:

"אתה המייג'ור האנגלי?"

לפני שהספקתי לענות, האיש הזקן, שישב כהרגלו בפינה בירכתי החנות, אמר:

"לא, המייג'ור היה האבא, הגרינגוֹ. זה רק החבר גֵבָרָה."

שם המשפחה האנגלי של אבי, מַלוֹרי, הפך בסופו של דבר, בהגייה הארגנטינית השגורה, תחילה למז'ורי, ואחר כך, באופן מוזר, למייג'ור, כדרגה הצבאית; אבל לא אמרתי דבר.

האנשים כאן חסכנים במילים והסקרנות זרה להם, ובכל זאת, עבור שכניי הבורים, המכתב – כל מעשיו של האיש, החגיגיים משהו, החיפוש בשׂק האוכף והוצאת הניירות המצהיבים האלה הממועכים והחתומים; הסתכלותו בי כאילו מוטל עליו לאשר קשר כלשהו בין פניי לבין מה שהוא נותן לי, או כאילו בשל עצם חוסר ההבעה שלי הוא חושד שאינני הנמען – מסירת המכתב, היה בה משהו מסתורי. הנוכחים הביטו במסמך החתום בשעווה בחשדנות של אנאלפביתים, כפי שמביטים בחפץ שבכוחו לעורר פרץ של אירועים בלתי צפויים.

עכשיו אני יכול לומר בבטחה שהמכתב, האיש שהופיע ונעלם במישור ומה שסיפרתי זה עתה מתחילים להישכח אצלם בלא שיחושו בכך. כאן, בלובוס, חדגוניותם של הימים היא כנהר רב עוצמה ואִטי השוחק את העובדות עד להפיכתן לאבן מלוטשת, אחר כך לגרגיר חול, ולבסוף ללאֿכלום. לגביי, עם זאת, התקיים חשדם של שכניי, והמכתב אכן הביא לשינוי לא צפוי. כראָיה לשינוי הזה אני מציין עובדה זרה לחלוטין לסדר הטבעי של ימיי והמתרחשת עכשיו לעיניי, על השולחן הזה: מעשה הכתיבה או ההחלטה לכתוב.

ביקורות של חברי מועדון הקוראים:

חמדת  (שני, 28 נובמבר 2011)
דירוג:
ארץ האש - אלדורדו – ספרות לטינו-אמריקנית חדשה מאת סילביה איפרגירה ספר מעולה.
לפני חצי שנה טיילתי בפטגוניה. גם בחלקיה הבלתי מיושבים, שם מתקיים יופי
בראשיתי.שרשראות הרים גבוהים עטורי עצים שמשנים כל הזמן את גוונם הירוק ,השלג הלבן
שנח על חלק מכיפות ההרים ,האגמים הגדולים שאין להם סוף וממיהם צלולים עד הקרקעית
,משחקים בצבעים שבין כחול, אפור לטורקיז. היערות צפופי העצים שאינם נגמרים במשך
ימים.ומתיישבים בודדים הגרים בבקתות מעץ ומקושרים לעולם עם סירות דיג ומעבורות .ירד
גשם בלי סוף ,הקור חדר לעצמות ,והשקט השקט של מקומות שהציביליזציה עדיין לא נגסה בהם
היה מלא הוד. מדוע נזכרתי בזאת ? הספר הזה מספר על אותם מקומות בראשיתיים, על ארץ- האש
הדרומית מפטגוניה, אבל מאפייניה דומים אם כי מוקצנים יותר בשל מיקומה הגאוגרפי. הספר
במהותו על התנגשות תרבויות וציביליזציות,במחצית הראשונה של המאה ה-19 ,כאשר אניות של
האימפריה הבריטית משייטות באזור ותרות אחר נתיבים ימיים ובתוך כך מבקשים להשליט את
תרבות המערב,הדת הנוצרית,המוסר הנוצרי על הילידים .זוהי סאגה סיפורית שבה נפרשת עולמם
של הילידים למול זו הבריטית בבחינת השאלות :מהו הטוב? מהו המוסרי ? למי הכלים הטובים
יותר לחיות באופן המאושר והמלא יותר כקהילה ,בתוך הקהילה וכיחידים ?!.הספר מספר את
סיפורם האמיתי של ארבעה ילידים משבט יאמאני בארץ- האש ,שנלקחו בשבי ב-1829 ע"י קפטן
האנגלי רוברט פיצרוי והובאו ללונדון ,במטרה להעניק להם את התרבות האנגלית ,הדת
הנוצרית ,להפכם למיסיונרים ,ולהיות חוד החנית כאשר יוחזרו לארצם בהפצת הציביליזציה
המערבית ,האנגלית הנוצרית בקרב בני -עמם .לספר יש תפנית עלילתית שבה נרצחים מיסיונרים
מערביים ,ומלחים של אוניה בריטית ע"י הילידים באחד מחבלי ארץ -האש ,ומביאים למשפט את
מנהיג השבט שהיה אחד מארבעה הילידים שהוחזרו אחרי שנה לארץ -האש מאנגליה .השאלות
הנשאלות במשפט מדוע נרצחו? כי היו מעשי אונס של נשים וילדות ,כי הייתה עבודה בכפייה
במיסיון ,כי הרסו לילידים את איזון הציד והטבע במרחב -המחיה שלהם .סופו של המשפט מפתיע
. הספר משלב את סיפורה של אוניית "הביגל" שעליה הפליג צ' -דרווין ב-1830 למחקריו בדרום
אמריקה עם הקפטן פיצרוי. בהפלגה הזאת עלו שאלות בין הקפטן לדרווין על מוסר משטר
העבדות במטעים של ברזיל ועל "אושרם" של העבדים בהם. והאם "הפרא המתורבת" משיחזור לארצו
יהפוך חזרה לפרא או למתרבת . הסיפור מסופר דרך עיניו ,לבו ,ותבונותיו של ג'ק גברה ,בנם
הבלתי -חוקי של מלח אנגלי "שיכור אבל בן תרבות וכופר ",ואם קראולית אוהבת, אנאלפביתית
,נוצריה אדוקה במישורי הפמפס של ארגנטינה.ילד שעוצב והתבגר בין שתי התרבויות
והשפות.בהתבגרו הלך לים להיות מלח באחת האניות הבריטיות והיה עד לכל ההרפתקה מתחילתה
עד סופה כפי שמתוארת בספר .ג'ק מתבקש ע"י משרד הימייה הבריטית לספר ולתעד תיעוד שלם על
אודות המסע ההוא ,על אותו אינדיאני שהנהיג את הטבח ואשר בגינו נשפט באיים ומה עלה
בגורלו ,בהיותו העד היחידי שנשאר . תשובתו של ג'ק אשר הנו כבר כבן 50 , המתגורר במישור
הפמפס בארגנטינה עם ילידת המקום ,מורכב משבעה גיליונות ובו התיאורים המתועדים
ותובנות משלו על ההתנגשות שבין הציביליזציה למסורת ,בין קדמה לפרימיטיביות, על שתי
חברות: האימפריה הבריטית והחברה הילידית אשר נאבקות על מרחב המחיה ,הכוח ,ההישרדות
ועל צדקת הדרך, מי הוא המפותח מבניהם ?!מי הוא המתורבת מבניהם?! מבחינתי לקרוא את הספר
הייתה חוויה מכוננת .נשאבתי לסיפור כאל מסע הרפתקאות מופלא ,עם עלילה שהפתיעה מחדש
בכל דף ,ואם תובנות כקוראת שבחנה את עצמה במשך כל קריאת הספר: מי הוא מי האנושי,
המתורבת,ובעל המוסר .גם אם הסופרת הנה ארגנטינאית והיא כתבה אותו אולי באופן הלא
אובייקטיבי,זה אינו גורע לטעמי מעוצמת הספר ,כל עוד היא נאמנה לעובדות ההיסטוריות
.מסתבר שתמיד אפשר ללמוד דברים חדשים . זה אחד הקסמים שבקריאה . את המילה "אבוריג'ינים
"ידעתי רק בהקשר להיותם התושבים המקוריים של אוסטרליה. מסתבר כי המילה הזאת מקורה
ברומאים הקדמונים שהשתמשו בשם "אבוריג'ינים" לראשונה בהתייחסם לתושביה האטרוסקים של
איטליה, כלומר, אלו שהיו במקור - Ab-Origin. ומכאן שאפשר לכנות במילה -"אבוריג'ינים",כל קהילה
ילידית בעולם ע"ג הגלובוס . הספר יצא בהוצאת אלדורדו -כרמל במסגרת הספרות הלטינו
-האמריקנית החדשה ,שבה ההוצאה מפרסמת תרגומים של סופרים לטיניים משנות ה-60 ,שלאחר
"הבום" של מארקס,ורגס -יוסה ועוד ,מתוך תודעה להביא לקורא הישראלי גם סופרים וספרות
לטינית אחרת . הספר הזה הנו ה-9 בסדרה ולכן גם מצוין כך על גבי הכריכה ,צורה ציורית
שהפכה לסמל ההוצאה .הכריכה עצמה יפה בעיני .התרגום מספרדית של שוש נבון מרתק ומותיר את
הקורא חסר נשימה .אם יש ספר שהייתי צריכה להמליץ עליו כספר השנה הזאת הייתי מצביעה
עליו ללא היסוס עליו . הוא עשה אותי מאושרת ב-24 שעות שקראתי בו ללא הפסקה ובלי נשימה .
לפעמיים האושר נמצא בפרטים הקטנים ובהישג יד ,אבל כמה חבל שהוא לזמן קצוב בלבד .


עודכנו לאחרונה: ראשון, 26 מרץ 2017 18:53

הרשמה לקבלת עדכונים

חיפוש באתר

חיפוש מתקדם